<h1>תוספות ישנים מכת"י — יבמות</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[יבמות ק"ג ע"א] רגל פרט לבעלי קבין. דפטורי' מן הראיה, אלמ' שוק לאו רגל הוא. לפי' רש"י דפי' במתני' נחתכו רגליו מן הארכובה ולמטה כשר' פריך שפיר להדיא, ולפר"י נמי פריך הכי כיון דשוק לאו רגל הוא מה לי אם נקשרו מן הארכו' ולמט' או למע'.
[יבמות ק"א ע"א] מן הארכובה ולמעלה. פירש"י נחתך רגלו מן הארכובה ולמעלה וחלץ למעלה מן הארכובה. ול"נ דא"כ היכי קאמר אם נחתך רגלו מן הארכובה ולמטה חליצתו כשרה, האמרי' לקמן [ק"ג ע"א] בפירוש אמר אמימר האי מאן דמסגי על לחותא דרגליה לא חלץ, פירוש שרגלו הפוך ודורס בעליונו של רגל לחותא לשון לווחין פלנק"א בלע"ז כלומר שאינו דורס ממקום מדרס רגלו, ואמ' נמי לקמן [שם] אמר אמימר לא בר אזבו חליץ ולא בר קיפוף חליץ, שני ספדנים היו דאחלשוה לדעתיה דרב אשי ואיתהפוך כרעייהו, וכי גרע היכא דאיתהפוך כרעייהו מנחתך רגלו מן הארכובה ולמטה דאמר הכא דכשר. לכפר"י וכן נמצא בירושלמי [פי"ב ה"א] מן הארכובה ולמעלה אקשרי רצועות המנעל שאם נקשרו רצועות המנעל מן הארכו' ולמע' פסולה, מן הארכובה ולמט' כשי', ולעולם מיירי שרגלו שלם. ולעי' בפ' החו' פי'.
<h2>דף כא.</h2>
[יבמות פ"ז ע"ב] ר' [מאיר] מחייב. וא"ת מאי חיובא שייך הכא הלא אמרי' [ערכין כ"א ע"א] חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן. וי"ל ה"מ היכא שהוא מודה שהוא חייב דודאי כיון שהוא מודה שהוא חייב ישלם דהא לכפרה אתו, אבל הכא שאומ' דאינו חייב ודאי לא יפרע אם לא נמשכננו.
<h2>דף כו:</h2>
[יבמות ל"ו ע"ב] קנין פירות כקנין הגוף דמי. וא"ת א"כ אמרי' מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב משמע הא כי מיית האב מיהא איתיה ללוקח ואמאי והלא קנין פירות של אב כקנין הגוף דמי ואין מכירת הבן מכירה דהוי כמו שאמ' מה שאירש מאבא מכור לך דלא אמ' כלום [ב"מ ט"ז ע"א]. וי"ל דלגבי מכירת הבן סברא הוא שתועיל כי מיית אביו קודם לו כיון שמכר הוא עצמו הוא מכר כל זכות שתבא לידו. וא"ת ולמה לי תקנת אושא שהתקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות [כתובות ע"ח ע"ב] ותיפוק לי' דקנין פירות שיש לו לבעל כקנין הגוף דמי. וי"ל דאצטריכ' להיכא שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן. וי"מ דר' יוחנן יליף מהתם דכקנין הגוף דמי. ואינ' נר' דא"כ היכי פליג ריש לקיש עליה הא הוא ודאי לא פליג לתקנת אושא לכן נר' כדפרישי'.
